שולחנות
עגולים
רב מגזריים

מוקד פריז לחברה משותפת יוזם ומוביל שולחנות
עגולים המחברים בין האקדמיה, המגזר הציבורי
והחברה האזרחית, במטרה לפתח דרכי פעולה
משותפות לניהול שונות, התמודדות עם מתחים וחיזוק
היכולת של קבוצות שונות לחיות יחד.

מהו שולחן עגול בין מגזרי?

המונח שולחן עגול בין מגזרי מתאר פרקטיקה שהתפתחה בעשורים האחרונים, במסגרתה מוקם פורום קבוע או תהליכי שמפגיש יחד מגזרים מרכזיים בחברה לצורך דיאלוג, תיאום ופעולה משותפת סביב סוגיה ציבורית:

ממשלה, רשויות מקומיות, רגולטורים

חברות, תעשייה, יזמים

עמותות, ארגוני חברה אזרחית, פילנתרופיה, אקדמיה/ קהילה.

השם "עגול" מדגיש שוויון פורמלי בין המשתתפים: אין "ראש שולחן", ואין
היררכיה של סמכות בתהליך גיבוש התובנות וקבלת ההחלטות – אלא
אחריות משותפת.
תפיסת השולחן העגול הבין-מגזרי נולדה מתוך ההכרה כי
בעיות ציבוריות מורכבות (חברה משותפת, עוני, חינוך, תעסוקה, סביבה,
קונפליקט חברתי) לא ניתנות לפתרון על ידי שחקן או מגזר אחד בלבד.
שולחן עגול בין מגזרי נועד לחבר בין כוח ביצועי (מדינה), משאבים וחדשנות
(עולם העסקים) וידע המגיע מהשטח (חברה אזרחית).

איך נראה מודל השולחן

העגול של מוקד פריז?

מוקד פריז מבקש לאמץ מודל של שולחן עגול במסגרתו לאקדמיה תפקיד מובחן, מוגדר ומרכזי בניהול שולחן עגול.

המגזר

הציבורי

המגזר הציבורי מביא סמכות, מדיניות, אחריות וביצוע.
תפקידי המגזר הציבורי (האחראי על היישום): הבאת מדיניות,
רגולציה, תקציבים; חיבור למערכות המדינה והרשויות; תרגום תובנות להחלטות,
פיילוטים ושינויים מוסדיים; אחריות לביצוע ברמה הממשלתית/רגולטורית.
המגזר הציבורי אינו "לקוח" של השולחן – אלא שותף מחויב.

החברה

האזרחית

החברה האזרחית מביאה ידע שטח, לגיטימציה ציבורית, ערכים וקולות
מושתקים. תפקידי החברה האזרחית (הידע החי המושפע מהיישום):
הבאת קולות מהשטח; הצפת פערים, עוולות ומתחים; בדיקת ישימות
ואפקטים לא מתוכננים; שמירה על פרספקטיבה מוסרית וציבורית;
מרחב ליישום וניסוי היבטים שונים. החברה האזרחית היא מצפן
המציאות של השולחן ומסייעת גם בקבלת הלגיטימציה הציבורית
לתהליכים ולתוצרים שלהם.

האקדמיה

האקדמיה מחליפה את המגזר העסקי, משמשת מכנסת, מתווכת ידע, ומחזיקה את התהליך. אפשר לראות באקדמיה כמי שמביאה לשולחן לא אינטרס, אלא תנאים לאפשרות של שיח ופעולה.
  • האקדמיה כמזהה בעיה, חוסר או צורך.
  • האקדמיה כספקית ידע ונתונים מחקריים רלוונטיים, מבלי לאיים ובלי להציב דרישות.
  • האקדמיה כמספקת מסגרות חשיבה (Framing) – לא מביאה עמדה, אלא מציעה אופני הבנה: מושגים, הבחנות ושפה שמאפשרת מורכבות.
  • האקדמיה כשומרת המורכבות: בשולחנות רב־מגזריים יש לחץ תמידי להגיע להסכמה, לנסח "המלצות", לייצר תוצרים מהירים. האקדמיה יכולה להאט לפני פישוט יתר מסוכן, לשאול שאלות מורכבות: מה אנחנו מעלימים? אילו קולות לא נשמעים? אילו הנחות מובלעות כאן? וכו'.
  • האקדמיה כגורם שמחזיק זמן ארוך: משרדי ממשלה ורשויות ציבוריות פועלים בלחץ פוליטי, העסקים בלחץ עלות־תועלת, והחברה האזרחית בלחץ מוסרי ותקציבי. האקדמיה יכולה להחזיק פרספקטיבה ארוכת טווח, לתעד תהליכים וללמוד מכישלונות בלי צורך להצדיקם מיד.
  • מדידה והערכה: האקדמיה יכולה לפתח מדדי אימפקט תהליכיים ולמדוד תוצאות לאורך זמן.
  • תרגום ידע חזרה למגזרים השונים ולציבור: האקדמיה יכולה לנסח תובנות בשפה נגישה ולייצר לגיטימציה ציבורית לתהליכים מורכבים.
  • האקדמיה משמשת כמכנסת וכמחזיקה של התהליך (Convener & Process Holder). האקדמיה אינה רק "צד" בדיון, אלא תשתית מאפשרת.

השולחנות שלנו